השבוע מצאתי את עצמי נוסע, מול המוני בית ישראל שעמדו בפקקים לכוון צפון, למרכז ליום של "סידורים". בכל פעם שאני מגיע אל העיר הגדולה אני נזכר בגעגועים מסויימים באותה תקופה לא קצרה בה חייתי שם.
אין תחליף לנוחות ולזמינות שיש בעיר. אוכל מסביב לשעון, רופא לילדה במרחק הליכה, מקומות בילוי בשפע והתחושה הלא ברורה שאתה נמצא במרכז העניינים.
את הקצב המהיר של המרכז מתחילים להרגיש עוד בכניסה לואדי ערה. משהו באויר משתנה ונראה שכולם עובדים בטורבו. ממהרים יותר, עסוקים יותר, חשובים יותר.
בעצם זה בדיוק מה שלא אהבתי שם. יותר מידי עבודה, יותר מידי רעש, הכל יותר מידי.
עם כל הנוחות והזמינות אני תמיד שמח שאני גר ב גולן ויורד לבקר במרכז ולא הפוך.
